יש סיפורים שגם אותנו מפילים למרות שראינו דבר או שניים. בוא שמעו סיפור: - מתישהו בשנות ה-70 (התאריך המדוייק אינו ידוע) גירשה ישראל מאדמתם החקלאית, כמה עשרות משפחות פלסטינישות שמוצאן מהעיירה טובאס והכפרים המשוייכים לה ברדלה, כרדלה ועין אל ביד'ה בצפון בקעת הירדן. מדובר בשטח של כ-1000 דונם בתוך סאהל קעון (כלומר מישור קאעון) שנמצא בקצה הצפוני של בקעת הירדן ממערב למחסום בית שאן. למה גרשה אותם ישראל? פשוט כי היתה להם אחלה אדמה. - בשל שיתוף הפעולה המוגבל מאוד של המנהל האזרחי בכל הקשור לניסיון להתחקות אחר הסיפור, לא ברור בדיוק כיצד ומתי נעשה הגירוש ועוד פחות ברור כיצד ומתי הועברה הקרקע לידי מנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) שבסמכותו לפעול רק בתוך תחומי מדינת ישראל. על כל פנים, למרות שרוב האדמות הוכללו בשטח אש 900, בפועל מנהל מקרקעי ישראל העביר אותן הלאה לישובים יהודים בתוך הקו הירוק. וכך בשירשור שפרטיו לא התבהרו עד היום, הועברו הקרקעות הללו מתישהו לקיבוץ הדתי מירב שיושב על הגלבוע בתוך תחומי מדינת ישראל. - המדינה שניסתה להחריש את הגנבה הזו, אף הותירה את כל השטח הזה מצפון לגדר ההפרדה, כאשר זו נבנתה בשנת 2004 באזור זה. את הסיפור הזה חשפנו עוד בשנת 2011 (https://goo.gl/qOKSR2), אך המדינה נזקקה לעוד עתירה לבג"צ וחמש שנים על מנת לעשות את הדבר הפשוט ביותר שנדרש ממנה והוא להחזיר את האדמות לבעליהם. - אלא מה? הקיבוץ לא פראייר. לאחר עשרות שנים שהמדינה פינקה אותו בשטח פורה אותה היא גנבה מפלאחים פלסטינים, שהוא יתפנה בחינם? מה פתאום! על חשבון משלמם המיסים הישראלי נתפרה חליפת פיצוי מיוחדת עבור ההפסדים של הקיבוץ. רוצים לדעת מה היא כוללת? גם אנחנו היינו שמחים לדעת, אבל רשות מקרקעי ישראל מסרבת למסור את המידע הזה בטענה המגוחכת שמדובר בסוד מסחרי או משהו דומה. - מעניין מה יהיה לבית המשפט המחוזי לומר בעניין כשהוא ידון בעתירת חופש מידע שעיתון 'הארץ' הגיש בדרישה לחשיפת אותו "סוד מסחרי": https://goo.gl/HVCnph