בסוף שבוע שעבר מצאו תושבי כפרי הרועים הקטנים עין חלוה ואום אל ג'מאל, המצויים בצפון בקעת הירדן, מספר מסמכים צהליים תחובים תחת אבן, לצד הכביש הסמוך למקום מגוריהם. זו היתה הדרך של צבא הגנה לישראל להודיע לכמה מאות בודדות של תושבים פלסטינים שחיים במקום, על כך שנותרו להם מספר שעות לארוז ולעוף מהמקום שהם חשבו עליו, עד אז בטעות כנראה, כביתם>> https://goo.gl/gcLMk3

המסמך שנתחב מתחת לאבן הוא "צו תיחום" שנחתם ב1 לנובמבר שבו דרש אלוף פקמ"ז רוני נומה מתושבי השטח המסומן במפה: "לאחר שמונה ימים ממועד פרסום הכרזה זו, בעליו או מחזיקיו של כל רכוש המצוי בתחום ההכרזה, חייב להוציאו אל מחוץ לו, הכל בכפוף לצו".

המפה שצורפה לצו כללה שטח בן כ-550 דונם בו מספר מקבצים של בתים מהדלים והעניים שניתן לאתר בגדה המערבית. קילומטר דרומית לשם הולכת וגדלה ההתנחלות משכיות, שכאשר הממשלה החליטה להקים אותה ועוד שתי התנחלויות, בשנת 1981, נכתב כך: "הישובים יתבססו על תעשייה וחקלאות בבקעת הירדן, בהתאם לתכנית שתאושר על ידי רשות התכנון ; הם ישתייכו למועצה האזורית בקעת הירדן והם יקבלו במסגרתה את כל השירותים המוניציפאליים."

רצה הגורל ותושבי עין אל חלווה ואום אל ג'מאל משום מה לא מקבלים שירותים מוניציפאליים מהמועצה האזורית בקעת הירדן. האמת היא שהם לא מקבלים שירותים מוניציפאליים מודרניים משום מועצה, מכיוון שמדינת ישראל (ומן הסתם גם המתנחלים באזור) לא רוצים לראות אותם כאשר הם חולפים על פניהם בנסיעה מהירה. לכן תושבי המקום בניגוד לשכניהם המתנחלים (שהגיעו למקום בשנת 2006 לאחר פינויים מעזה), יכולים רק לחלום על לבנות כחוק ולהתחבר לרשתות המים והחשמל.

במסגרת מלחמת ההתשה שישראל מנהלת למול האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי C בכלל ובצפון בקעת הירדן בפרט, תושבי מספר קהילות רועים נוספות מצויים בסכנת גירוש והריסה. מדובר בקהילות: חומסה, ח'רבת מכחול ואל פרסייה.

אין פלא, הרי המרחב הפתוח של הגדה המערבית הוא בעיני הממשל הישראלי, משאב האמור להיות שמור לישראלים בלבד.