לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

תקיפת בואדי ח'רובה

פוסט אורח - איתי פייטלסון מזה למעלה משנה שאני מגיע באופן קבוע לדרום הר חברון על מנת ללוות פלסטינים לאדמותיהם ולתעד את שגרת החיים תחת כיבוש. שגרה הכוללת: מעצרים, הריסות בתים, דיכוי מחאות והפגנות, פלישות ליליות של הצבא לבתים, מניעת גישה לשטחים באמצעות צווים צבאיים שונים, ופלישות אלימות של מתנחלים. אחת הפעילויות העיקריות שלנו - הפעילות והפעילים הנוספים שמגיעים לשם על בסיס קבוע - היא ליווי רועי צאן למרעה. הגבעות והואדיות מלאים עדיין בעשב, אך היציאה למרעה ובמיוחד כשמדובר בשטחים המצויים בקרבת המאחזים וההתנחלויות באזור זה, מסוכנת. במהלך השהות שלי באזור הר חברון, נתקלתי לא פעם בשיטה שבה המתנחלים, בעזרתו האדיבה של הצבא, השתלטו על שטחים של פלסטיניים. היום אספר על רצף האירועים שהתרחשו שבוע שעבר (ב-4-5.4) שחלקו צולם וזכה להד משמעותי ברשתות החברתיות, שמהם ניתן ללמוד כיצד שיתוף הפעולה הזה בין המתנחלים והצבא עובד. ביום שני אחה"צ, הצטרפנו, פעילה נוספת ואני, לרועה צאן מבוגר מח'רבת מופקרה, שהיא אחת מהח'רבות (כפרי הרועים) של יטא. הרועה רעה את הצאן שלו באדמותיו הפרטיות בואדי ח'רובה, שנמצא פחות מקילומטר מזרחית מביתו. באביב שעבר, תקיפות אלימות של המתנחלים הרתיעו ופגעו ברועי הצאן, למרות שפעילים שונים התלוו אליהם יום-יום. בחודשי הקיץ של שנה שעברה, הצבא קבע שלפלסטינים אסור לרעות על הגבעות שמעל הואדיות, על אף שהם רעו שם במשך דורות. אותות השנה שעברה ניכרים עדיין, הרועים חוששים להגיע לאדמותיהם, ובינתיים מתנחלים רועים בתוך אותם הואדיות. דקות ספורות לאחר שהגענו למרעה, התקרב אלינו מתנחל מכיוון המאחז הלא-חוקי חוות מעון - הידוע לשמצה בשל האלימות של רבים מתושביו - והחל לצעוק, לגרש את הצאן ולאיים עלינו ועל הרועה אותו ליווינו. הוא אמר שהוא "יעשה לו מופקרה". כוונתו היתה לפוגרום שעשרות מתנחלים שהגיעו מהמאחז הזה, ערכו בתושבי הכפר ח'רבת מופקרה, בחג שמחת תורה, בספטמבר האחרון. (קישור לפוסט שהעלנו לאחר התקיפה - bit.ly/3qQT905). הנה תזכורת קצרה לגבי מי הם המתנחלים באזור זה: מאחז חוות מעון, הוקם על גבעה מיוערת מדרום להתנחלות מעון, באזור 'מסאפר יטא' - דרום-מזרחית ליטא. מדובר במאחז ששייך לגל המאחזים הלא-חוקיים שהוקמו בסוף שנות ה-90 (כ-50 במספר), כך שהיה לתושביו די זמן על מנת לצבור ניסיון בכל הקשור להטלת טרור על שכניהם הפלסטינים, ובשכלול השיטה המתוארת כאן. זמן קצר לאחר הגעתו הוא קרה לחבריו מהמאחז להצטרף לבלאגן. תוך דקות, הגיעו כ-15 מתנחלים נוספים שהצטרפו לקללות, האיומים והדחיפות. אחד מהם, תקף אותי בעודי מצלם על מנת לתעד את האירוע, חנק אותי, ניסה לחטוף ממני את המצלמה, ונתן לי אגרוף ללסת. בנוסף לכך, הוא חטף את הפלאפון והמצלמה של הפעילה השנייה וריסק את המצלמה על הרצפה. גם כאשר הצבא הגיע לאחר קצת פחות מחצי שעה, המתנחלים המשיכו ליידות אבנים לכיווננו. לא יידוי האבנים ולא סרטוני התקיפה שקדמה לכך, אותם הראינו לחיילים, שכנעו אותם שכדאי לקחת את הפרטים של התוקפים, שלא לדבר על האפשרות לעכב אותם לחקירה. גם המשטרה, שהגיעה למקום מאוחר יותר, לא מצאה לנכון לעכב אף אחד מהמתנחלים שהיו מעורבים בתקיפה. (קישור לסרטון התקיפה - bit.ly/3uC60o1) עד כאן תיאור של שלב א' שעיקרו אלימות מתנחלים. למחרת, הסיפור התגלגל לשלב הבא: אלימות הצבא. ביום למחרת התקיפה, רועה הצאן יצא שוב למרעה בליווי פעילים בינלאומיים ופלסטינים. לאחר כשעה של מרעה, בזמן שמתנחל ממאחז חוות מעון רעה בקרבת מקום, הגיע הצבא והכריז שמדובר ב"שטח צבאי סגור" מחשש שיווצר מה שהצבא מכנה "חיכוך", כלומר תקיפה אלימה של מתנחלים. החיילים עצרו את אחד מהפעילים הפלסטינים שליווה את הרועה - זאת בזמן שהמתנחל המשיך לרעות בתוך השטח שהוכרז כ"שטח צבאי סגור". נכון לכתיבת שורות אלו, גם המתנחל שתקף אותי לא נעצר - על אף שהתקיפה מתועדת היטב וניתן לזהותו בקלות. הסיפור הזה הוא תזכורת אחת נוספת לכך שאלימות המתנחלים מתאפשרת מכיוון שהצבא והמשטרה אינם אוכפים את החוק עליהם. זאת בשעה שעל הפלסטינים מופעלת אכיפת יתר סלקטיבית, שהיא למעשה אמצעי טרור ודיכוי נוסף, שישראל עושה בו שימוש כדי לשלוט באוכלוסייה הפלסטינית.

*הכותב הינו מנהל הניו-מדיה של ארגון כרם נבות