top of page
לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

משטרה בהפרעה

פוסט אורח - איתי פייטלסון


בשלושת השבועות האחרונים, משטרת ישראל החליטה שאסור להניף דגלי פלסטין בהפגנות. החלטה זו באה לידי ביטוי במיוחד בהפגנות השבועיות בשייח' ג'ראח. ההפגנות האלה מתקיימות כבר למעלה מעשור, וזאת אינה הפעם הראשונה שהמשטרה מונעת הנפת דגלים. ובכל זאת, אחרי תקופה ארוכה יחסית שבה המשטרה לא התערבה כאשר דגלי פלסטין הונפו, בשלושת השבועות האחרונים כל הפגנה פוצצה במהירות ע"י המשטרה תוך שימוש באלימות רבה, כשהמטרה היא אחת - לחטוף כמה שיותר דגלים. ובעקבות זאת, כל הפגנה נגמרה עם מספר עצורים - אני אישית הספקתי להיעצר פעמיים.


להפגנה לפני שלושה שבועות הגעתי באיחור קל. בדיעבד, מסתבר שהשוטרים דרשו שלא יונפו דגלי פלסטין גדולים - לא ברור באיזו סמכות. כשהגיע אחד מהמפגינים הפלסטינים, עם דגל גדול - ובלא ששמע את ההנחייה החדשה, שכאמור צצה משום מקום - השוטרים התנפלו עליו ועל כל מי שהיה בסביבה; ביניהם גם אני. בתחנת המשטרה השוטרים טענו שאני חשוד ב"הפרעה לשוטר" וב"התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור"; זאת למרות שהשוטרים שדחפו אותי היו ללא כל סממן זיהוי משטרתי וגם לא הזדהו ככאלה. למרות זאת, המשטרה ביקשה להרחיק אותי מהפגנות בשכונה לשבועיים. משסירבתי לחתום על ההרחקה, זומנתי לבית משפט השלום, שם השופט דחה את הבקשה להטיל עלי הרחקה. המשטרה לא ויתרה, זימנה אותי לחקירה נוספת וערערה לבית המשפט המחוזי. גם שם ההחלטה נשארה כשהייתה.


ביום שישי האחרון (8.9), ביקשתי מאדם בלבוש אזרחי שנהג באלימות כלפי מפגינים שיזדהה; תוך מספר שניות הוא התנפל עלי, ויחד עם שוטרים נוספים שהצטרפו אליו, עצר אותי באלימות. הפעם נחשדתי גם בתקיפת שוטר והמשטרה דרשה מעצר בית והרחקה. הפעם, משסירבתי לחתום על התנאים שהמשטרה דרשה, שלחו אותי לבלות סופ"ש בבית המעצר במגרש הרוסים. במוצ"ש, לאחר שראתה את הסרטון שבו רואים את השוטר תוקף אותי ולא להיפך, השופטת הסתפקה בהרחקה של יומיים מהשכונה ושבועיים מ"התקהלויות לא חוקיות".


הסיפור הזה הוא עוד דוגמא שמלמדת על המטרה והשיטה של המשטרה: מבחינה חוקית, לא השתנה שום דבר. לפני שלושה שבועות, היה מותר להניף דגל פלסטין וגם כיום עדיין מותר להניף דגל פלסטין. למשטרה נותר שיקול דעת אם למנוע את הנפת הדגל, במקרים שבהם יש לה יסוד סביר "לחשוש" שזה בסבירות גבוהה עלול להביא ל"הפרת סדר חמורה". רק שבניגוד לטענת המשטרה נגדי ונגד מפגינים נוספים שנעצרו, מי שיוצרים את הפרת הסדר הם אך ורק השוטרים. אם הללו לא היו תוקפים מפגינים שמניפים את דגל פלסטין, ההפגנות היו עוברות בשקט וללא עצורים, כמו שקרה כמעט בכל הפגנה עד לפני שלושה שבועות. ואז גם לא היה צורך להציב בחוד החנית של המבצע "הנועז", שוטרים אלימים בלבוש אזרחי שלא ניתן לזהותם.


ברור שהמשטרה היא לא זו ששומרת על "הסדר הציבורי", אלא זאת שמפירה אותו. מה המטרה אם כן, של ההתנהלות הזאת? דיכוי. אם מפגינים לא יניפו את דגל פלסטין, למרות שלמשטרה אין סמכות חוקית לאסור את זה, היא תצליח לדכא עוד סממן בזהות הפלסטינית ובמאבקם של הפלסטינים נגד דיכויים; ואם המפגינים יתעקשו להניף את הדגל, הם יזכו לטעום קצת אלימות משטרתית ומעצרים, ולפעמים גם תנאים מגבילים על חופש המחאה שלהם. כך שבכל מקרה, המשטרה תשיג את מטרתה. העיסוק האובססיבי בדגלי פלסטין הוא פרקטיקת דיכוי ותיקה של מדינת ישראל: בכפרים בגדה המערבית, כמו סבסטיה (https://bit.ly/3sUao3D) וחווארה; בשטחי 48, כמו בחיפה ונצרת; ובירושלים, במזרח ובמערב העיר ואפילו בשכונות חרדיות כמו מאה שערים. הדיכוי מתבטא הן בפגיעה בחופש הביטוי והזכות להגדרה עצמית והן באלימות הפיזית המופעלת במהלך הורדת הדגלים.

למאמר הסוקר את מלחמתה הבזויה של ישראל בדגל פלסטין, באתר שיחה מקומית - https://bit.ly/3PBNjvd


כך גם "התנאים המגבילים" שהמשטרה מבקשת בכל פעם להטיל על מי שנעצר. תנאים אלה נועדו במקור למנוע מהעצור לשבש הליכי חקירה או להוות גורם מסכן, והם מוגבלים בזמן ובמקום. במקרים אלו ברור שאין כלל מה לחקור, כך שהמצאותו של העצור בשטח, לא תשבש שום חקירה. המשטרה מצידה, גם לא באמת חושבת שהעצורים מההפגנות האלה מסכנים מישהו, שהרי השוטרים הם שתוקפים אותנו ולא להיפך. מעצר אינו אמור להיות כלי ענישתי. אבל מכיוון שהמשטרה יודעת שאין מה לעשות עם התיקים האלה, שמסתיימים במעצרי שווא ובד"כ אפילו לא עוברים לפרקליטות; זאת דרך נוספת להעניש אותנו הפעילים. הנה עוד פרקטיקה בנאלית של דיכוי.


הכותב הינו מנהל הניו-מדיה של ארגון כרם נבות


Comments


bottom of page