לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

מידברן אצל דני ברייר

בשבועות האחרונים עלתה שוב לכותרות סוגיית הנגב. זאת, לאחר שקק״ל החלה לחרוש ולנטוע עצים, בחלקת אדמה שבדואים מהישוב הלא מוכר סעווה טוענים לבעלות עליה. "הנטיעות" של קק"ל באותה חלקה בת 300 הדונם, שהציתו את המחאה של תושבי המקום - הן חלק מתוך פרוייקט "ייעור" שאמור להתפרש על אלפי דונם. לא צריך להיות מומחה לתולדות הסכסוך הציוני-פלסטיני, כדי להבין ש"נטיעות" ו"ייעור" הם מונחים מכובסים - מאחוריהם מתחבאות מילים פחות אלגנטיות, כמו "גירוש" ו"נישול". שווה בהקשר הזה, לקרוא את מאמרו של ארז צפדיה באתר שיחה מקומית על קק"ל (המאמר - https://bit.ly/3IMQ5Yq).

אבל בפוסט הנוכחי, אנחנו לא מעוניינים לדבר על אותם 300 דונם, אלא להאיר את ההקשר, שבתוכו מתרחשת ההשתלטות של המדינה, באמצעות קק"ל במקרה זה, על אותם 300 דונם. לא מזמן התפרסם תחקיר, גם כן באתר 'שיחה מקומית', של העיתונאי מירון רפופורט. הוא מבוסס בין היתר על עבודת שטח שביצענו לאורך תקופה ארוכה, שמטרתה הייתה לחשוף ולמפות את היקף השטחים שמתנחלים מעבדים בתוך מדינת ישראל. מסתבר, שמדובר בעשרות אלפי דונם, שהועברו על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לשש התנחלויות. שלוש מתוכן באזור בית לחם ועוד שלוש בדרום הר חברון (התחקיר - https://bit.ly/3raSQN8).

במהלך עבודת השטח אשר ערכנו עבור התחקיר הזה, נתקלנו כמה פעמים בשם של אדם מוכר שכתבנו עליו בעבר: דני ברייר שמו. ברייר הוא תושב התנחלות הכלאיים שני ליבנה, ששטחה מתפרש משני צידי הקו הירוק. (קישור לפוסט על ברייר: https://bit.ly/3ITj39b)

ברייר עובד כפקח של רשות הטבע והגנים. אבל כנראה שברט"ג לא עובדים קשה מדי, כי נשאר לו מספיק זמן בין השאר על מנת לפלוש לשטחים סביב ההתנחלות שבה הוא מתגורר ובנוסף לכך גם לעבד שטחים עצומים בצפון מזרח הנגב על גבול הגדה המערבית שרמ"י מכל האנשים בעולם, החליטה להשכיר דווקא לו. מסקרן באמת היה לדעת מדוע רמ"י משכירה לאדם, שמועסק במקביל כשכיר על ידי רט"ג ולא גר בדיוק באזור זה, את אותם שטחים חקלאיים עצומים ולא נגיד, לתושבים הבדואים שכן חיים באזור הזה וגם לא מועסקים על ידי רט"ג?

כמה שטח ברייר קיבל מרמ"י לעיבוד? התשובה היא שאנחנו לא יודעים לומר בדיוק, אבל מדובר בשטחים גדולים מאוד שככל הנראה מושכרים לו מזה שנים. בישיבה של ועדת ההשכרות של רמ"י, שהתקיימה ב-17.8.2008 נכתב למשל כך:

"שטח עונתי בגודל של כ-2,337 דונם, שהיה בעבר קבוץ הר עמשא ואף סומן כפוטנציאל של גד"ש הר חברון, מבוקש ע"י מר דני ברייר למטרת גידולי שדה בעל. המחוז ממליץ לאשר הבקשה, אך בגודל קטן יותר שיבחן על-ידי משרד החקלאות." (המסמך - https://bit.ly/3rduZfQ).

עכשיו, שמעו קטע: בחודש אוקטובר האחרון התקיים ה"אירוע" השנתי של "מידברן" שהשתתפו בו אלפי אנשים. לשם כך, העמותה הגיעה להסכם עם הפקח/החקלאי/הפולש, דני ברייר: הם ישתמשו בשטח של כ-1,000 דונם שהוא מעבד באזור הכפר דריג'את, בתמורה לכך שהם יקלטרו לו את השטח לאחר השימוש - כלומר יכינו לו אותו לזריעה לקראת העונה הבאה. השקעה לא רעה מבחינתו של ברייר, שמן הסתם חסכה לו הרבה כסף.

כאשר פנו לרמ"י, לשאול אותה לגבי הסיפור, זו היתה תגובתה: "ועדת ההשכרות העונתיות מקבלת מדי שנה פניות להשכרה עונתית ובמסגרת זו אישרה למר ברייר להשכיר קרקע לצורך עיבוד בעל באזור ערד... לא ידוע לרמ"י על השכרת משנה, והעניין ייבחן. יצויין כי רמ"י מקצה מדי שנה אלפי דונמים למעבדים מהפזורה והיישובים הבדואים וכל בקשה המוגשת נבחנת בהתאם לנהלים הקיימים. לעניין מדברן, המדובר באירוע המתקיים בכל שנה, נודד ממקום למקום, קצר מועד שאינו פוגע בשגרה ובעיבוד, האירוע תואם מול המרחב ונעשה בהתאם לנוהל. ההתקשרות נעשתה אל מול עמותת מידברן ולא אל מול השוכר".

כלפי ה"מגניבים" של 'מידברן' אין לנו באמת טענות. אבל בפעם הבאה כשאתם שומעים על "נטיעות" של קק"ל בנגב, זכרו את הסיפור הזה, כי הוא חלק מהשיטה שמטרתה היא לנשל קבוצה אחת ולהיטיב עם קבוצה שניה.