לוגו לבן.png

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"            מלכים א' פרק כא"

חיפוש

מה קדם לפרעות "חיי שרה" בחברון

בעקבות הפרעות שנערכו בחברון במהלך השבת האחרונה ("שבת חיי שרה"), על ידי אספסוף ישראלי, חשבנו שיהיה זה מועיל לסקור במהירות את תולדות ההתנחלות הישראלית במקום. מטבע הדברים אנו מציינים רק אירועים שנראים לנו כחשובים ביותר בתולדותיה של ההתנחלות הרעילה הזו, שמהווה מזה שנים מוקד משיכה עבור הגורמים האלימים והקיצוניים ביותר בימין הישראלי. פרעות של אספסוף ישראלי בחברון, הן עניין שחוזר על עצמו מדי שנה בשבת חיי שרה, אך תושבי חברון מדווחים כי השתוללות כמו זו שנראתה בשבת האחרונה, לא נראתה מאז שנות האינתיפאד'ה השנייה.

לפני שנתחיל, נזכיר שחברון היא העיר היחידה בגדה המערבית למעט ירושלים כמובן, שבה מתגוררים מתנחלים בתוך העיר עצמה. עובדה זו קשורה להיותה בעלת חשיבות דתית מיוחדת (שניה בארץ רק לירושלים) הן עבור המוסלמים והן עבור היהודים. קדושת העיר כרוכה במערת המכפלה/אלחראם אל אברהימי, שנמצאת במרכזה ההיסטורי של העיר. בשל קדושתה, התגוררו בעיר לאורך מאות שנים מספר קהילות יהודיות, שבראשית המאה ה-20 מנו כמה מאות בני אדם. קהילות אלו חדלו למעשה להתקיים, בעקבות טבח שבוצע על ידי פלסטינים באוגוסט 1929, במהלכו נרצחו קרוב ל-70 יהודים ועוד עשרות רבות נפצעו. ראוי לציין כי מאות יהודים נוספים מתושבי חברון, ניצלו מהטבח על ידי שכניהם הפלסטינים.

-בפסח 1968 הגיעו כ-100 מתנחלים למלון פארק בלב חברון. הם היו אמורים לצאת בסוף החג, אך סרבו להתפנות ובפועל השתלטו על המלון שהיה בבעלות משפחה פלסטינית. זמן קצר לאחר מכן, התברר כי המתנחלים הגיעו למקום בתיאום ובעידוד חלק משרי ממשלת ישראל באותו זמן.

-שבועות ספורים לאחר השתלטות המתנחלים על בית המלון, ממשלת ישראל החליטה לשכן את המתנחלים בבניין הממשל הצבאי בלב העיר חברון, עד להקמתה של התנחלות חדשה, שתוכננה להיבנות ממזרח לעיר חברון.

-בשנת 1970 החלה ישראל במסע ביזה של אדמותיהם החקלאיות של תושבי חברון, לשם הקמת ההתנחלות קריית ארבע. מנגנון הביזה שהופעל באותן שנים, התבסס על תפיסות קרקע "זמניות" ל"צרכי בטחון". שר הבטחון דאז משה דיין, תימצת את העניין יפה בישיבת ממשלה, שנערכה בינואר 1970: "נעשה כאילו אנחנו עושים משהו לצרכי בטחון" (http://bit.ly/3AAIQ4g). השיטה שהומצאה לצורך הקמת ההתנחלות, שלימים נקראה "שיטת קריית ארבע", התבססה על השתלטות על שטחים בבעלות פלסטינים לשם הקמת בסיסים צבאיים כביכול, כאשר בפועל הוקמו במקום התנחלויות.

-באפריל 1979 נכנסה קבוצת נשים וילדים מקריית ארבע להתגורר ב"בית הדסה" בלב חברון. הן עשו זאת בניסיון ליצור עובדות חדשות בשטח, לפני יישום הסכמי קמפ דייויד, שעל פיהם ישראל התחייבה להעניק לפלסטינים בגדה המערבית ובעזה אוטונומיה. כמו במקרה של מלון פארק 11 שנים קודם לכן, המתנחלים עשו זאת בלא אישור רשמי מהממשלה, אך הממשלה נמנעה מלפנות אותם. כשנה לאחר מכן, הממשלה הכריזה על הקמת "בית ספר שדה" וישיבה ב"בית הדסה".

-במהלך 1980 ישראל החלה לבזוז אלפי דונם נוספים ממזרח לחברון, באמצעות הכרזה עליהם כ"אדמות מדינה". המטרה היתה להרחיב את התנחלות קריית ארבע ולהופכה ל"עיר בת 50,000 תושבים".

-במאי 1980, פלסטינים אנשי פת"ח רצחו שישה מתנחלים ב"בית הדסה". בעקבות הרצח, ממשלת ישראל החליטה לאפשר למתנחלים לעבור להתגורר במקום.

-בין מאי 1980 לשנת 1984, ישראל אישרה את הקמתן של 3 התנחלויות מבודדות נוספות בלב חברון: "אברהם אבינו", "בית רומנו" ו"תל רומידה".

-ביולי 1983 נרצחו שלושה פלסטינים ונפצעו עשרות נוספים, במהלך התקפה על המכללה האיסלאמית בחברון. 9 חודשים לאחר מכן התברר שמדובר באנשי המחתרת היהודית. בחקירתם הרוצחים אמרו שהרצח נעשה כנקמה על רצח תלמיד הישיבה אהרון גרוס שבועות ספורים קודם לכן. שלושת האנשים שהורשעו ברצח הם: מנחם לבני, עוזי שרבף ושאול ניר, ישבו פחות מ-7 שנים בכלא לפני ששוחררו.

-על מנת להכשיל את הסכם אוסלו א', שנחתם בין אש"ף וישראל בספטמבר 1993, ביצע ברוך גולדשטיין, תושב ההתנחלות קריית ארבע, טבח במתפללים מוסלמים במערת המכפלה, בפורים שנת 1994. גולדשטיין רצח 29 פלסטינים ופצע למעלה מ-120, לפני שנהרג על ידי פלסטינים. הוא נקבר בחלקת קבר אישית בתוך פארק על שם מאיר כהנא, סמוך ליציאה המערבית מהתנחלות קריית ארבע. קברו הפך לאתר עלייה לרגל של אנשי הימין הקיצוני.

-כ"פרס" למתנחלים עבור טבח גולדשטיין, הצבא אכף עוצר על תושבי חברון הפלסטינים, שנמשך כחודשיים. מטרת העוצר על-פי הצבא, הייתה "למנוע פיגועי נקמה". לאחר הטבח נאסרה תנועת רכבים פרטיים פלסטינים ברחוב השוהדא, שמחבר בין מערת המכפלה ובין העיר החדשה. למעט תקופה קצרה לאחר חתימת הסכם חברון בראשית שנת 1997, נאסר גם על תחבורה ציבורית פלסטינית לעבור ברחוב זה.

-בעקבות טבח גולדשטיין, תנועת "כך" הוכרזה כארגון טרור והוצאה מחוץ לחוק. כמו כן, ראש הממשלה דאז רבין, שקל לפנות את המתנחלים מלב חברון, אך נמנע מלעשות זאת בסוף בשל חשש מ"מלחמת אחים".

-שבועות ספורים לאחר טבח גולדשטיין, החל החמאס לבצע פיגועי התאבדות, שהוגדרו על ידו כ"נקמה" על הטבח. גולדשטיין רוצח ההמונים, השיג אם כן את מטרתו: הסכם אוסלו ספג מהלומה שלימים התבררה כקטלנית. שתי החברות עלו בעקבות הטבח על מסלול התנגשות אלים, שעלה בחייהם של אלפי בני אדם - רובם הגדול כמובן פלסטינים.

-בניגוד לשאר ערי הגדה המערבית, שמהן נסוג הצבא הישראלי בעקבות חתימת הסכם אוסלו ב' באוקטובר 1995, בחברון נותרה נוכחות צבאית ישראלית מלאה עד ינואר 1997. באותו חודש נחתם הסכם בין אש"ף ובין ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, לגבי הערכות מחדש בחברון. על-פי הסכם זה, העיר חולקה לשני חלקים: 80% משטח העיר הוגדר כאזור בשליטת הרשות הפלסטינית (H1) ואילו שאר השטח הוגדר כשטח בשליטה ישראלית (H2), ובו נכללו ההתנחלויות הישראליות.

-לאחר פרוץ האינתיאפד'ה השנייה, נסגר רחוב השוהדא גם לתנועה רגלית של פלסטינים. בכך ישראל הפכה חלק ניכר מהמרכז ההיסטורי של חברון, לעיר רפאים.

-בחברון חיים כ-200 אלף פלסטינים, כ-35 אלף מתוכם באזור H2, המצוי כאמור תחת שליטה צבאית ישראלית מלאה. בנוסף להם חיים כיום בחברון כ-700-800 מתנחלים.

לדף העוסק בחברון, באתר ארגון 'בצלם' - http://bit.ly/3AwvXrV