בשביל מה הביאו אותו לשם?

בסוף הפוסט הקודם שבו תארנו את גירושן של מספר קהילות רועים פלסטיניות ממקומות מגוריהן, תארנו בקצרה את גירוש קהילת הרועים שחיה במשך שנים ארוכות ממערב לכפר הפלסטיני אל לובן אל ע'רביה, מצפון מערב לרמאללה. היום אנו רוצים לחזור ולדבר על מה שהתרחש שם.

קישור לידיעה על גירוש המשפחה שהתפרסמה בעיתון 'הארץ'.

כך תארו בשבוע שעבר בני משפחת מחאריק שהתגוררו במקום קרוב ל-20 שנה, את גירושם: "ביום שישי האחרון (21.2) הגיע ג'יפ ובו קצין צבא מלווה בארבעה חיילים ואמר לנו שיש לנו שבוע לקפל את הדברים שלנו ולעזוב את המקום. הקצין שלף סכין והחל לשסף את היריעות שכיסו חלק מהמבנים הארעיים שבהם אנו מתגוררים. הקצין הודיע שהוא הולך להגיע מדי יום על מנת לראות כיצד אנחנו מתקדמים עם פירוק המבנים וההסתלקות מהמקום. ואכן מאז הוא מגיע כל יום, לפעמים פעמיים ביום, לראות שאנו מפרקים את המבנים לקראת עזיבת המקום. אנו לא מכירים את הקצין הזה ועד שהוא הגיע, מעולם אף אחד לא אמר לנו שאנחנו חייבים לעזוב את המקום. אותו קצין הגיע גם לשכן שלנו עבדאללה ואמר לו את אותו הדבר.... כל הבעיות כאן החלו כאשר לאזור הגיע מתנחל והקים מאחז לפני כמה שנים".

כפי שכתבנו בפוסט הקודם, קשה להאמין שהקצין שגירש את משפחת מחאריק ממקום מגוריה, פעל שלא בתיאום עם אותו מתנחל שהקים את המאחז. המתנחל עליו מדובר, הוא כאמור איש הימין הקיצוני איתן מלט. ושמו של המאחז הבלתי חוקי והאלים עליו מדובר הוא 'חוות אביחי'.

על מנת להבין כיצד ולמה מלט הקים דווקא שם מאחז, צריך לחזור כמה עשרות שנים אחורה: זמן קצר לאחר כיבוש הגדה המערבית ישראל החלה להכריז על שטחים עצומים כ"שטחי אש", שהם תמיד "שטחים צבאיים סגורים". בסך הכל קרוב למיליון דונם הוכרזו במהלך השנים כ"שטחי אש", על אף שברובם המוחלט מזה עשרות שנים אין למעשה אימונים צבאיים. זה גם המצב בשטח אש 203 המשתרע על כ-24,000 דונם, שנמצאים בצמוד לקו הירוק, ממערב לארבעת הכפרים הפלסטינים, אל לובן אל ע'רביה, דיר בלוט, רפאת וזאויה. אבל על אף שבמקום אין אימונים, הצבא מעולם לא ביטל את סגירת השטח, מכיון שכך קל יותר למנוע מפלסטינים לעשות שימוש בשטח הענק הזה.

לעומת זאת, לאחר הכרזת השטח כ"שטח אש 203" ישראל הפקיעה כשני שלישים משטחו באמצעות הכרזה עליהם כ"אדמות מדינה". אך מכיון שמדובר ב"שטח אש" (פיקטיבי כאמור) במקום לא נבנו עד היום התנחלויות. כל זה השתנה עם הגעתו של מלט לאזור. בשלב ראשון הוא הקים את המאחד בנקודה שנמצאת מחוץ לשטח אש 203, אך חודשים ספורים מאוחר יותר המאחז הועתק לנקודה מערבית יותר שנמצאת בלב כרמי הזיתים של תושבי הכפר אל לובן אל ע'רביה, שהצבא החליט בזמנו שהם יהיו חלק מ"שטח אש 203".

כצפוי עם טיפוסים מהסוג של מלט שהגיע למקום מההתנחלות המבודדת והסופר אלימה איתמר, עם הגעתו החלו הצקות ואיומים כלפי הפלסטינים באזור, לצד הגבלות גישה לשטחים גדולים מאוד סביב המאחז. בשביל זה הרי הביאו אותו לשם. אימונים של הצבא הרי אין במקום, אז במקום זה דוחפים את הפרות של מלט וחבריו שיוודאו שאין פלסטינים באזור. שאלו את משפחת מחאריק, הם ידעו לספר לכם עוד הרבה פרטים על המאחז של מלט ומעלליו ובעיקר על שיתוף הפעולה שהוא זוכה לו מצד הרשויות.